ספר תהילים

לפני הרבה שנים,במרוקו, בחתונתה של סבתי ז"ל היא קיבלה ספר תהילים שעבר במשפחה הרבה זמן. הספר היה חשוב לליבה.

לאחר הטקס סבתי גילתה שספר התהילים נעלם, והיא לא חשבה שמישהו יגנוב את הספר שכולם יודעים שהספר חשוב.

סבתי ז"ל התקשרה למשטרה. המשטרה לא מצאה דבר.

סבתי ז"ל חשבה שהחקירות לוקחות הרבה זמן, שהיא מחקה הרבה זמן,

ושהספר יכול כבר לההרס להקרע... (היא אפילו לא רצתה לחשוב כך).

לכן היא החליטה לחקור את זה בעצמה.

היא התחילה כל בוקר לבדוק את מי שהיא הזמינה לחתונה שלה, וללכת אליו ולחקור אותו
בלי שהוא ישים לב.
אחרי כמה חקירות, היא חשבה עוד פעם שהספר חשוב לליבה והיא לא רוצה לאבד אותו לתמיד!
המשטרה חיפשה עדויות לפשע.
אך לא מצאה את הפושע, הפושע נראה כך: מדים שחורים, כובע גרב לראשו, כפפות שחורות ונעליים שחורות. הפושע לא נראה בחושך מרוב בגדיו הכהים.
סבתי חיפשה וחיפשה, חשבה על רעיונות חדשים איך למצוא את הגנב, אך היא לא הצליחה למצוא את הגנב.
סבתי לא התייאשה ומצאה ליד האולם שהתחתנה בו בד שחור חלק, סבתי לא הבינה מה זה עד
נזכרה באירוע הקשור לצמידה.
סבתי חיפשה את הפושע לפי החתיכה השחורה שמצאה, חיפשה וחיפשה.....
ולבסוף:מצאה את הפושע, הפושע גר בכפר ערבי, ובכלל התברר שלא הוזמן לחתונה.
הפושע נתפס ונכלא לכמה שנים טובות...

צמיד הזהב

פעם אחת במרוקו סבא רבא שלי נתן לסבתא שלי ולאחיותיה , לכל אחות שבע צמידי זהב אמיתי,
 כן, הוא היה עשיר .
ביום בהיר אחד הצמיד נגנב, סבתי נבהלה והתקשרה למשטרה.
המשטרה חיפשה את הפושע, בעזרת טביעות אצבע על השידה שעליה היה מונח

הצמיד.

המשטרה חשדה בכולם וחקרה כל אחד ואחד עד הפרטים הכי קטנים.

ולבסוף המשטרה מצאה את הפושע,

הפושע נתפס.הפושע נראה כך: כובע גרב על ראשו, בגדים שחורים לבש,

כיסו היה נפוח (נפוח מתכשיטים).

הפושע החזיר את כל התכשיטים לבעליהם,וכמובן את צמיד הזהב של סבתי.

וכמובן שהפושע נכלא לעשרה שנים בכלא.
עד היום סבתי עונדת את הצמידים הללו,והיא מעבירה אותם למשפחתי היקרה.
היום לאחותי הבכורה יש צמיד זהב,ובעזרת ה', היא תעביר אותו לדורות הבאים.

ובכל סיפור עם הסוף תמיד סוף טוב....
כמו שלנו....

בת המלך שרצתה לדעת הכול

מעשה במלך מן המלכים שהייתה לו בת אשר רצתה לדעת כל מה שאפשר לדעת, וכאשר יום אחד הגיעה לאוזניה שמועה על זקן היודע לקרוא בכוכבים, התרגזה בלבה ובכתה.שמע אביה את קול בכייה ונכנס לחדרה לשאול לסיבת הדבר. אמרה לו: " אבי , יש זקן אחד שיודע יותר ממני."

שלח המלך להביא את הזקן הקורא בכוכים , והובא האיש.

אמר לו המלך:" שמענו כי יודע אתה לקרוא בכוכבים.רצוננו שתלמד חוכמה זו לבת המלך, ושכרך יהי שליש מן המלוכה".

הסכים הזקן, בתנאי שלא יהיה שום אדם נוכח בחדר בשעה שהוא מלמד את הנסיכה. ישב אפוא עמה ולימד אותה ממה שידע, והייתה בת המלך שמחה ומרוצה בידיעותיה החדשות. קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב, וחזר לעירו.

חלפו ימים ושוב הגיע לאוזניה של בת המלך שמועה, שאותו זקן יודע מקומו של הר מלא זהב, ולא זאת בלבד, אלא שיודע הוא להיכנס לתוך בטן ההר וליטול זהב כחפצו ולצאת בשלום.שוב ישבה בת המלך רוגזת ובוכיה, ונכנס אביה לחדרה לשאול לסיבת הדבר.

אמרה לו:"אבי, אותו זקן יודע מקומו של הר של זהב, ויודע להיכנס ולצאת בו". שוב רתמה את המרכבה ושלחו שליחים והביאו את הזקן. אמר לו המלך":שמענו כי יודע אתה מקומו של הר של זהב וסוד הכניסה והיציאה. רצוננו שתלמד ידיעה זאת לבת המלך, ושכרך יהיה שליש מן המלוכה ".

הסכים הזקן, ושוב התנה תנאי שלא יהא זר נוכח בחדר. וכשהגיעה שעת חצות הלילה נטל הזקן את בת המלך בידה ויצא עמה בחשכה בדרך אל ההר. וכשהגיעו לחש הזקן לחש ונפתח ההר, ונכנסו פנימה, והראה הזקן לבת המלך את הזהב הרב, והזהיר אותה באזהרה חמורה:" זכרי, כי בעוד מחצית השעה בדיוק חייבת את לצאת מכאן, שאם לא כן ייסגר ההר עלייך".והיו שוהים שם,ומקץ מחצית השעה פנו ויצאו מן ההר, ובשובם אל הארמון קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב וחזר לעירו.

בלילה בא , בשעת חצות, קמה בת המלך ויצאה לבדה אל ההר.וכשלחשה את הלחש שלמדה מפי הזקן, נפתח ההר לפניה ונכנסה פנימה , ונתגלה לעיניה הזהב , אלא שעיניה לא ידעו שובע עד שנשתכח ממנה הזמן, וכשנזכרה כי עליה לצאת , כבר חלפה יותר ממחצית השעה, ונסגר עליה ההר ונלכדה בתוכו.

למחרת נשמע קול קורא בתוך ההר: "הצילוני!הצילוני!" הודיע למלך , והבין המלך כי הקול קול בתו הוא.בא המלך עם חייליו , ועמהם מכושים וטוריות , ועמדו כולם לחפור בהר ולהוציא משם את בת המלך,אלא שהר קשה היה , כולו אבן , ואך לשווא היכו החיילים במכושים ובמעדרים , ואלה נשברו.

נזכר המלך באותו זקן מלומד וציווה מיד לרתום את המרכבה ולשלוח שליחים להביאו . אך כשהגיעו שליחים לביתו של הזקן , נאמר להם כי מת. מיד חזרו שליחים אל המלך והודיעו לו : " הזקן מת " .

התעצב המלך על ביתו ועל תאוותה לדעת הכול , ואמר : " לא די בכך שנטל הזקן ממני שני שלישים מן המלוכה , והינה גם בתי מתה עליי ! "

ימים רבים התאבלו המלך ובני עמו על בת המלך, וזקני העם מספרים כי אחת למאה שנה נשמע קולה הקורא של בת המלך מתוך ההר : " הצילוני ! הצילוני ! "

שני אחים

 שני אחים יצאו לדרך. בצהרים שכבו לנוח ביער. כאשר הקיצו משנתם ראו והנה אבן מונחת לידם ועל האבן כתוב משהו. התחילו האחים לבדוק את הכתובת וקראו: "המוצא את האבן הזאת ילך ישר אל היער מזרחה. ביער ימצא נהר; יעבור בשחייה את הנהר ויצא לצד השני. שם תראה דובה עם דובונים; קח את הדובונים מן הדובה ורוץ מהר ההרה ואל תביט לאחוריך. על ההר תראה בית, ובבית הזה תמצא את אושרך".

האחים קראו את הכתובת והצעיר אמר: "הבה נלך יחד. אולי נעבור בשחייה את הנהר ההוא, נביא את הדובונים אל הבית ונמצא את אושרנו.

אמר לו האח הגדול: "לא אלך היערה לקחת את הדובונים וגם לך איני יועץ ללכת. ראשית, אין איש יודע אם דברי הכתובת על האבן הזאת דברי אמת הם; יתכן שכל זה כתוב בדרך צחוק, ואפשר שלא קראנו את הדברים כראוי. שנית, אפילו דברי הכתובת אמת הם - אם נלך היערה וירד הלילה, לא נמצא את הנהר ונתעה בדרך. ואם נמצא את הנהר, איך נעבור אותו? אולי רחב הוא ומימיו עזים, ולא נוכל לעבור אותו בשחייה. שלישית, אפילו נעבור את הנהר - האם דבר קל הוא לקחת דובונים מדובה? הדובה תטרוף אותנו, ותחת למצוא אושר, אבד נאבד. רביעית, אפילו נצליח לחטוף את הדובונים - לא נוכל להגיע בריצה אל הנהר בלי לנוח בדרך. והעיקר הוא שלא נאמר בכתובת - איזהו האושר שנמצא בבית ההוא? אולי מחכה לנו שם מין אושר שאין אנו רוצים בו?"

ענה לו הצעיר: "לפי דעתי, אין הדבר כן. איש לא יכתוב דברים כאלה על האבן סתם כך, והכל כתוב ברור. ראשית, לא נפסיד מאומה, אם ננסה לעשות את הדבר. שנית, אם אנחנו לא נלך, יקרא מישהו אחר את הכתובת על האבן וימצא את האושר, ולנו לא ישאר כלום. שלישית, אין שמחה בעולם אלא זו שבאה מתוך עמל ועבודה. רביעית, אינני רוצה שהאנשים יחשבו כי ירא אני מפני משהו.

אמר האח הגדול: "יש פתגם: 'תפסת מרובה לא תפסת' ועוד אומרים: 'טובה ציפור קטנה ביד מעוף גדול בשמים'. אמר הצעיר: "ואני שמעתי: 'אם תפחד מפני הזאב, לא תוכל לבוא היערה'; ועוד 'יגעת - מצאת'. לפי דעתי יש ללכת."

הלך לו האח הצעיר, והאח הגדול נשאר במקומו. אך נכנס הצעיר היערה, והנה הנהר. עבר הצעיר את הנהר בשחייה, והנה הדובה. הדובה ישנה. חטף הצעיר את הדובונים והתחיל לרוץ ההרה בלי להביט אחריו. אך הגיע אל ראש ההר - והנה המון יוצא לקראתו. הגישו לו מרכבה, הביאוהו העירה ועשוהו מלך.

חמש שנים מלך. בשנה השישית עלה עליו למלחמה מלך אחר, שהיה חזק ממנו, לכד את העיר וגרש אותו מתוכה. יצא האח הצעיר לנדוד ובא אל אחיו הגדול. האח הגדול חי בכפר, ללא עושר וללא עוני. האחים שמחו זה על זה והתחילו לספר זה לזה על חייהם.

אמר האח הגדול: "רואה אתה שהצדק היה אתי; כל הזמן חייתי חיים שקטים וטובים, ואתה אומנם היית מלך, אבל צרות רבות ראית בחייך."

אמר האח הצעיר: "איני מתחרט על שהלכתי אז היערה ועליתי על ההר; אמנם רע לי עכשיו, אבל יש לי מה לזכור מחיי, ולך אין אפילו מה לזכור."

כף של עץ

פעם אחת היה זוג צעיר. האישה הרתה ועמדה ללדת, ומתה בלידתה. נשאר האב עם בנו וטיפל בו במסירות רבה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שלא רצה לשאת אישה, כדי שזרה לא תטפל בבנו אהובו. את כל נשמתו היה נותן עבורו: דאג לחינוכו, ללימודיו ולכל צרכיו. והילד גדל עד שהיה לבחור. אז אמר לו אביו: בני, רוצה אני לראות אותך בביתך שלך. שא אישה, כדי שאדע לפני מותי, כי יש לך בית וילדים, ואוכל להיפרד בשקט מן העולם הזה. שמע הבן ומיהר לשאת אישה. ואביו נשאר לגור עמו בביתו. לימים נולד להם בן, והסב שמח מאוד בנכדו. והנה גדל הנכד והגיע לגיל שלוש, ובכל פעם שהיו בני המשפחה מסובים אל השולחן, הרגיש הסב, כי כלתו אינה מביטה בו בעין טובה. פעם ראה הנכד, כי סבא שלו משתמש בכף, השונה מן הכפות של אבא ואמא. שאל אותו: סבא, מדוע אינך אוכל בכך כזאת כמו שלנו? נאנח הסב וענה: - הוריך סבורים, כנראה, שאני צריך לאכול בכך של עץ. לא אמר הנכד דבר, אך למחרת היום נטל כפיס עץ וסכין, התיישב בפינת הבית והתחיל לגלף ולשייף. לעת הצהריים חזר האב הביתה ושאל: איפה הילד? אינני יודע – ענה הסב – הוא היה שם, בפינה. שאל האב את אשתו: - מה עושה הילד? אינני יודעת. כל הבוקר הוא יושב בפינה ומשחק, ילד... ניגש אליו אביו בכעס וקרא: - מה אתה עושה פה? ענה לו הבן: - אני מכין לך כף של עץ, כמו שיש לסבא. כשתהיה אתה זקן, אתן לך לאכול בכף הזאת...

הדייג ודג הזהב

על שפת ים כחול, בבית קטן ודל גרו דיג זקן ואשתו.

והדייג -  הולך לים בכל יום, פורש במים רשת ללכוד דגים. ואת הדגים- מוכר.

עני היה הדייג . בביתו- הגג דולף, החלונות שבורים וכסף לתקן- אין.

והנה יום אחד , ירד הדייג כדרכו אל הים, והרשת אתו.

השליך הדייג את הרשת למים- פעם אחת ופעמיים ולא העלה דבר מלבד חול, עשב ים ומעט אבנים.

נסה הדייג בשלישית: השליך את הרשת למים, משך אחת ושתיים- והנה- מה בפנים?

משהו נוצץ שם בין האבנים, מה זה?

דג זהב, דג זהב קטן, דג זהב ממש.

נדהם הדייג ואמר: שלושים שנה אני דייג, הרבה שנים חייתי אך דג זהב , זהב ממש כזה עוד לא ראיתי. עוד הוא מתפלא , והנה דג הזהב פותח את פיו ומדבר, וכך אומר הדג:

דייג יקר , בבקשה, החזר אותי לים.שלחני לחופשי, ואני אמלא את כל בקשותייך: כל דבר שתרצה – תקבל.

רחם הדייג על הדג הסובל , והחזיר אותו למים ,אחת ושתיים צלל הדג בים, והדייג חזר לביתו וסיפר את הכל לאשתו.

כעסה האישה על בעלה הדייג וככה אמרה לו:

"מה אתך דייג טיפש,

הרי יכולת לבקש

שיתקן לנו הדג

דבר ראשון- את כל הגג

ואם אפשר, שיתקן

את כל החלונות גם כן."

הלך הדייג לשפת הים וביקש מהדג שיתקן לו את הגג וגם את החלונות אם אפשר.

עלה הדג, הציץ מהמים- ואמר:

"אחת ושתיים ! לך הביתה , אל תדאג , כבר הכל מוכן דייג"

וחזר למים.

והדייג שב לביתו ומה הוא רואה?

ביתו נראה כמו חדש :

הגג- מתוקן, מכוסה רעפים, חלונות חדשים, מבהיקים ויפים. ואשתו... כועסת. מה היא רוצה ? למה היא לא מרוצה?

אומרת האישה לבעלה הדייג:

"מה איתך , דייג טיפש?

הרי יכולת לבקש

בית חדש, גדול ומפואר,

לא כמו שלנו- קטן הוא צר

אני רוצה לחיות כמו גברת

לך ובקש לנו בית לתפארת

ואם אפשר- גם רהיטים

ואם אפשר – גם משרתים

ואם אפשר – גם תכשיטים"

כך אמרה הגברת.

מהר הדייג לשפת הים וכאשר בקשה אשתו בקש מן הדג.

עלה הדג הציץ מהמים – ואמר:

"אחת ושתיים! לך הביתה, אל תדאג , הכל כבר מוכן דייג."

וחזר למים .

והדייג שב לביתו . ומה הוא רואה? בית גדול, בנוי לתפארת, שלוש קומות גובהו, ולבית כניסה מהודרת, ושם בכניסה עומדת אשתו, הגברת.

והיא- כועסת. מה היא רוצה? למה היא לא מרוצה?

אומרת האישה לבעלה הדייג:

"מה אתך דייג טיפש,

הרי יכולת לבקש

ארמון הכי יפה שיש –

תלך לדג ותבקש

שיעשה אותי למלכה!

נו לך , אני פה מחכה".

רץ הדייג לשפת הים ובקש- ארמון הכי יפה שיש ושאשתו תהיה מלכה...

על הדג הציץ מהמים ואמר:

"אחת ושתיים !

לך הביתה , אל תדאג

כבר הכל מוכן דייג!"

וחזר למים.

והדייג שב לביתו ומה הוא רואה?

ארמון- כולו זהב , ושער גדול לפניו, ומאה ועשרים מדרגות מובילות אל פתח הארמון. עולה הדייג במדרגות לאט לאט , נכנס פנימה , ושם על ספה מהודרת , בשמלה של קטיפה מפוארת , כולה מרוקמת זהב וארגמן יושבת אשתו- המלכה. ולראשה- כתר. ומשרתים ותכשיטים וכל היתר. והיא- כועסת.

מה היא רוצה? למה יא לא מרוצה? והאישה אומרת:

"מה אתך, דייג טיפש,

עד מתי תרוץ כל פעם לבקש?

לך- תפוס את הדג

תשים אותו בכד-

וכל דבר שנבקש – הוא יעשה מייד!"

הלך הדייג לשפת הים, כמו שצוותה אשתו, אבל הדג לא בא בכלל.

פשוט צלל

ונעלם.

חזר הדייג אל ביתו ומה הראה?

במקום ארמון- רק בית דל וגג דולף.

הכל כבתחילה.

ובפתח עומדת אשתו בשמלה ישנה, והיא בוכייה. והדמעות מעיניה זולגות טיף- טוף טיף-טוף....

וזה הסוף.