על שפת ים כחול, בבית קטן ודל גרו דיג זקן ואשתו.
והדייג - הולך לים בכל יום, פורש במים רשת ללכוד דגים. ואת הדגים- מוכר.
עני היה הדייג . בביתו- הגג דולף, החלונות שבורים וכסף לתקן- אין.
והנה יום אחד , ירד הדייג כדרכו אל הים, והרשת אתו.
השליך הדייג את הרשת למים- פעם אחת ופעמיים ולא העלה דבר מלבד חול, עשב ים ומעט אבנים.
נסה הדייג בשלישית: השליך את הרשת למים, משך אחת ושתיים- והנה- מה בפנים?
משהו נוצץ שם בין האבנים, מה זה?
דג זהב, דג זהב קטן, דג זהב ממש.
נדהם הדייג ואמר: שלושים שנה אני דייג, הרבה שנים חייתי אך דג זהב , זהב ממש כזה עוד לא ראיתי. עוד הוא מתפלא , והנה דג הזהב פותח את פיו ומדבר, וכך אומר הדג:
דייג יקר , בבקשה, החזר אותי לים.שלחני לחופשי, ואני אמלא את כל בקשותייך: כל דבר שתרצה – תקבל.
רחם הדייג על הדג הסובל , והחזיר אותו למים ,אחת ושתיים צלל הדג בים, והדייג חזר לביתו וסיפר את הכל לאשתו.
כעסה האישה על בעלה הדייג וככה אמרה לו:
"מה אתך דייג טיפש,
הרי יכולת לבקש
שיתקן לנו הדג
דבר ראשון- את כל הגג
ואם אפשר, שיתקן
את כל החלונות גם כן."
הלך הדייג לשפת הים וביקש מהדג שיתקן לו את הגג וגם את החלונות אם אפשר.
עלה הדג, הציץ מהמים- ואמר:
"אחת ושתיים ! לך הביתה , אל תדאג , כבר הכל מוכן דייג"
וחזר למים.
והדייג שב לביתו ומה הוא רואה?
ביתו נראה כמו חדש :
הגג- מתוקן, מכוסה רעפים, חלונות חדשים, מבהיקים ויפים. ואשתו... כועסת. מה היא רוצה ? למה היא לא מרוצה?
אומרת האישה לבעלה הדייג:
"מה איתך , דייג טיפש?
הרי יכולת לבקש
בית חדש, גדול ומפואר,
לא כמו שלנו- קטן הוא צר
אני רוצה לחיות כמו גברת
לך ובקש לנו בית לתפארת
ואם אפשר- גם רהיטים
ואם אפשר – גם משרתים
ואם אפשר – גם תכשיטים"
כך אמרה הגברת.
מהר הדייג לשפת הים וכאשר בקשה אשתו בקש מן הדג.
עלה הדג הציץ מהמים – ואמר:
"אחת ושתיים! לך הביתה, אל תדאג , הכל כבר מוכן דייג."
וחזר למים .
והדייג שב לביתו . ומה הוא רואה? בית גדול, בנוי לתפארת, שלוש קומות גובהו, ולבית כניסה מהודרת, ושם בכניסה עומדת אשתו, הגברת.
והיא- כועסת. מה היא רוצה? למה היא לא מרוצה?
אומרת האישה לבעלה הדייג:
"מה אתך דייג טיפש,
הרי יכולת לבקש
ארמון הכי יפה שיש –
תלך לדג ותבקש
שיעשה אותי למלכה!
נו לך , אני פה מחכה".
רץ הדייג לשפת הים ובקש- ארמון הכי יפה שיש ושאשתו תהיה מלכה...
על הדג הציץ מהמים ואמר:
"אחת ושתיים !
לך הביתה , אל תדאג
כבר הכל מוכן דייג!"
וחזר למים.
והדייג שב לביתו ומה הוא רואה?
ארמון- כולו זהב , ושער גדול לפניו, ומאה ועשרים מדרגות מובילות אל פתח הארמון. עולה הדייג במדרגות לאט לאט , נכנס פנימה , ושם על ספה מהודרת , בשמלה של קטיפה מפוארת , כולה מרוקמת זהב וארגמן יושבת אשתו- המלכה. ולראשה- כתר. ומשרתים ותכשיטים וכל היתר. והיא- כועסת.
מה היא רוצה? למה יא לא מרוצה? והאישה אומרת:
"מה אתך, דייג טיפש,
עד מתי תרוץ כל פעם לבקש?
לך- תפוס את הדג
תשים אותו בכד-
וכל דבר שנבקש – הוא יעשה מייד!"
הלך הדייג לשפת הים, כמו שצוותה אשתו, אבל הדג לא בא בכלל.
פשוט צלל
ונעלם.
חזר הדייג אל ביתו ומה הראה?
במקום ארמון- רק בית דל וגג דולף.
הכל כבתחילה.
ובפתח עומדת אשתו בשמלה ישנה, והיא בוכייה. והדמעות מעיניה זולגות טיף- טוף טיף-טוף....
וזה הסוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה