שני אחים יצאו לדרך. בצהרים שכבו לנוח ביער. כאשר הקיצו משנתם ראו והנה אבן מונחת לידם ועל האבן כתוב משהו. התחילו האחים לבדוק את הכתובת וקראו: "המוצא את האבן הזאת ילך ישר אל היער מזרחה. ביער ימצא נהר; יעבור בשחייה את הנהר ויצא לצד השני. שם תראה דובה עם דובונים; קח את הדובונים מן הדובה ורוץ מהר ההרה ואל תביט לאחוריך. על ההר תראה בית, ובבית הזה תמצא את אושרך".
האחים קראו את הכתובת והצעיר אמר: "הבה נלך יחד. אולי נעבור בשחייה את הנהר ההוא, נביא את הדובונים אל הבית ונמצא את אושרנו.
אמר לו האח הגדול: "לא אלך היערה לקחת את הדובונים וגם לך איני יועץ ללכת. ראשית, אין איש יודע אם דברי הכתובת על האבן הזאת דברי אמת הם; יתכן שכל זה כתוב בדרך צחוק, ואפשר שלא קראנו את הדברים כראוי. שנית, אפילו דברי הכתובת אמת הם - אם נלך היערה וירד הלילה, לא נמצא את הנהר ונתעה בדרך. ואם נמצא את הנהר, איך נעבור אותו? אולי רחב הוא ומימיו עזים, ולא נוכל לעבור אותו בשחייה. שלישית, אפילו נעבור את הנהר - האם דבר קל הוא לקחת דובונים מדובה? הדובה תטרוף אותנו, ותחת למצוא אושר, אבד נאבד. רביעית, אפילו נצליח לחטוף את הדובונים - לא נוכל להגיע בריצה אל הנהר בלי לנוח בדרך. והעיקר הוא שלא נאמר בכתובת - איזהו האושר שנמצא בבית ההוא? אולי מחכה לנו שם מין אושר שאין אנו רוצים בו?"
ענה לו הצעיר: "לפי דעתי, אין הדבר כן. איש לא יכתוב דברים כאלה על האבן סתם כך, והכל כתוב ברור. ראשית, לא נפסיד מאומה, אם ננסה לעשות את הדבר. שנית, אם אנחנו לא נלך, יקרא מישהו אחר את הכתובת על האבן וימצא את האושר, ולנו לא ישאר כלום. שלישית, אין שמחה בעולם אלא זו שבאה מתוך עמל ועבודה. רביעית, אינני רוצה שהאנשים יחשבו כי ירא אני מפני משהו.
אמר האח הגדול: "יש פתגם: 'תפסת מרובה לא תפסת' ועוד אומרים: 'טובה ציפור קטנה ביד מעוף גדול בשמים'. אמר הצעיר: "ואני שמעתי: 'אם תפחד מפני הזאב, לא תוכל לבוא היערה'; ועוד 'יגעת - מצאת'. לפי דעתי יש ללכת."
הלך לו האח הצעיר, והאח הגדול נשאר במקומו. אך נכנס הצעיר היערה, והנה הנהר. עבר הצעיר את הנהר בשחייה, והנה הדובה. הדובה ישנה. חטף הצעיר את הדובונים והתחיל לרוץ ההרה בלי להביט אחריו. אך הגיע אל ראש ההר - והנה המון יוצא לקראתו. הגישו לו מרכבה, הביאוהו העירה ועשוהו מלך.
חמש שנים מלך. בשנה השישית עלה עליו למלחמה מלך אחר, שהיה חזק ממנו, לכד את העיר וגרש אותו מתוכה. יצא האח הצעיר לנדוד ובא אל אחיו הגדול. האח הגדול חי בכפר, ללא עושר וללא עוני. האחים שמחו זה על זה והתחילו לספר זה לזה על חייהם.
אמר האח הגדול: "רואה אתה שהצדק היה אתי; כל הזמן חייתי חיים שקטים וטובים, ואתה אומנם היית מלך, אבל צרות רבות ראית בחייך."
אמר האח הצעיר: "איני מתחרט על שהלכתי אז היערה ועליתי על ההר; אמנם רע לי עכשיו, אבל יש לי מה לזכור מחיי, ולך אין אפילו מה לזכור."
האחים קראו את הכתובת והצעיר אמר: "הבה נלך יחד. אולי נעבור בשחייה את הנהר ההוא, נביא את הדובונים אל הבית ונמצא את אושרנו.
אמר לו האח הגדול: "לא אלך היערה לקחת את הדובונים וגם לך איני יועץ ללכת. ראשית, אין איש יודע אם דברי הכתובת על האבן הזאת דברי אמת הם; יתכן שכל זה כתוב בדרך צחוק, ואפשר שלא קראנו את הדברים כראוי. שנית, אפילו דברי הכתובת אמת הם - אם נלך היערה וירד הלילה, לא נמצא את הנהר ונתעה בדרך. ואם נמצא את הנהר, איך נעבור אותו? אולי רחב הוא ומימיו עזים, ולא נוכל לעבור אותו בשחייה. שלישית, אפילו נעבור את הנהר - האם דבר קל הוא לקחת דובונים מדובה? הדובה תטרוף אותנו, ותחת למצוא אושר, אבד נאבד. רביעית, אפילו נצליח לחטוף את הדובונים - לא נוכל להגיע בריצה אל הנהר בלי לנוח בדרך. והעיקר הוא שלא נאמר בכתובת - איזהו האושר שנמצא בבית ההוא? אולי מחכה לנו שם מין אושר שאין אנו רוצים בו?"
ענה לו הצעיר: "לפי דעתי, אין הדבר כן. איש לא יכתוב דברים כאלה על האבן סתם כך, והכל כתוב ברור. ראשית, לא נפסיד מאומה, אם ננסה לעשות את הדבר. שנית, אם אנחנו לא נלך, יקרא מישהו אחר את הכתובת על האבן וימצא את האושר, ולנו לא ישאר כלום. שלישית, אין שמחה בעולם אלא זו שבאה מתוך עמל ועבודה. רביעית, אינני רוצה שהאנשים יחשבו כי ירא אני מפני משהו.
אמר האח הגדול: "יש פתגם: 'תפסת מרובה לא תפסת' ועוד אומרים: 'טובה ציפור קטנה ביד מעוף גדול בשמים'. אמר הצעיר: "ואני שמעתי: 'אם תפחד מפני הזאב, לא תוכל לבוא היערה'; ועוד 'יגעת - מצאת'. לפי דעתי יש ללכת."
הלך לו האח הצעיר, והאח הגדול נשאר במקומו. אך נכנס הצעיר היערה, והנה הנהר. עבר הצעיר את הנהר בשחייה, והנה הדובה. הדובה ישנה. חטף הצעיר את הדובונים והתחיל לרוץ ההרה בלי להביט אחריו. אך הגיע אל ראש ההר - והנה המון יוצא לקראתו. הגישו לו מרכבה, הביאוהו העירה ועשוהו מלך.
חמש שנים מלך. בשנה השישית עלה עליו למלחמה מלך אחר, שהיה חזק ממנו, לכד את העיר וגרש אותו מתוכה. יצא האח הצעיר לנדוד ובא אל אחיו הגדול. האח הגדול חי בכפר, ללא עושר וללא עוני. האחים שמחו זה על זה והתחילו לספר זה לזה על חייהם.
אמר האח הגדול: "רואה אתה שהצדק היה אתי; כל הזמן חייתי חיים שקטים וטובים, ואתה אומנם היית מלך, אבל צרות רבות ראית בחייך."
אמר האח הצעיר: "איני מתחרט על שהלכתי אז היערה ועליתי על ההר; אמנם רע לי עכשיו, אבל יש לי מה לזכור מחיי, ולך אין אפילו מה לזכור."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה