מעשה במלך מן המלכים שהייתה לו בת אשר רצתה לדעת כל מה שאפשר לדעת, וכאשר יום אחד הגיעה לאוזניה שמועה על זקן היודע לקרוא בכוכבים, התרגזה בלבה ובכתה.שמע אביה את קול בכייה ונכנס לחדרה לשאול לסיבת הדבר. אמרה לו: " אבי , יש זקן אחד שיודע יותר ממני."
שלח המלך להביא את הזקן הקורא בכוכים , והובא האיש.
אמר לו המלך:" שמענו כי יודע אתה לקרוא בכוכבים.רצוננו שתלמד חוכמה זו לבת המלך, ושכרך יהי שליש מן המלוכה".
הסכים הזקן, בתנאי שלא יהיה שום אדם נוכח בחדר בשעה שהוא מלמד את הנסיכה. ישב אפוא עמה ולימד אותה ממה שידע, והייתה בת המלך שמחה ומרוצה בידיעותיה החדשות. קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב, וחזר לעירו.
חלפו ימים ושוב הגיע לאוזניה של בת המלך שמועה, שאותו זקן יודע מקומו של הר מלא זהב, ולא זאת בלבד, אלא שיודע הוא להיכנס לתוך בטן ההר וליטול זהב כחפצו ולצאת בשלום.שוב ישבה בת המלך רוגזת ובוכיה, ונכנס אביה לחדרה לשאול לסיבת הדבר.
אמרה לו:"אבי, אותו זקן יודע מקומו של הר של זהב, ויודע להיכנס ולצאת בו". שוב רתמה את המרכבה ושלחו שליחים והביאו את הזקן. אמר לו המלך":שמענו כי יודע אתה מקומו של הר של זהב וסוד הכניסה והיציאה. רצוננו שתלמד ידיעה זאת לבת המלך, ושכרך יהיה שליש מן המלוכה ".
הסכים הזקן, ושוב התנה תנאי שלא יהא זר נוכח בחדר. וכשהגיעה שעת חצות הלילה נטל הזקן את בת המלך בידה ויצא עמה בחשכה בדרך אל ההר. וכשהגיעו לחש הזקן לחש ונפתח ההר, ונכנסו פנימה, והראה הזקן לבת המלך את הזהב הרב, והזהיר אותה באזהרה חמורה:" זכרי, כי בעוד מחצית השעה בדיוק חייבת את לצאת מכאן, שאם לא כן ייסגר ההר עלייך".והיו שוהים שם,ומקץ מחצית השעה פנו ויצאו מן ההר, ובשובם אל הארמון קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב וחזר לעירו.
בלילה בא , בשעת חצות, קמה בת המלך ויצאה לבדה אל ההר.וכשלחשה את הלחש שלמדה מפי הזקן, נפתח ההר לפניה ונכנסה פנימה , ונתגלה לעיניה הזהב , אלא שעיניה לא ידעו שובע עד שנשתכח ממנה הזמן, וכשנזכרה כי עליה לצאת , כבר חלפה יותר ממחצית השעה, ונסגר עליה ההר ונלכדה בתוכו.
למחרת נשמע קול קורא בתוך ההר: "הצילוני!הצילוני!" הודיע למלך , והבין המלך כי הקול קול בתו הוא.בא המלך עם חייליו , ועמהם מכושים וטוריות , ועמדו כולם לחפור בהר ולהוציא משם את בת המלך,אלא שהר קשה היה , כולו אבן , ואך לשווא היכו החיילים במכושים ובמעדרים , ואלה נשברו.
נזכר המלך באותו זקן מלומד וציווה מיד לרתום את המרכבה ולשלוח שליחים להביאו . אך כשהגיעו שליחים לביתו של הזקן , נאמר להם כי מת. מיד חזרו שליחים אל המלך והודיעו לו : " הזקן מת " .
התעצב המלך על ביתו ועל תאוותה לדעת הכול , ואמר : " לא די בכך שנטל הזקן ממני שני שלישים מן המלוכה , והינה גם בתי מתה עליי ! "
ימים רבים התאבלו המלך ובני עמו על בת המלך, וזקני העם מספרים כי אחת למאה שנה נשמע קולה הקורא של בת המלך מתוך ההר : " הצילוני ! הצילוני ! "
שלח המלך להביא את הזקן הקורא בכוכים , והובא האיש.
אמר לו המלך:" שמענו כי יודע אתה לקרוא בכוכבים.רצוננו שתלמד חוכמה זו לבת המלך, ושכרך יהי שליש מן המלוכה".
הסכים הזקן, בתנאי שלא יהיה שום אדם נוכח בחדר בשעה שהוא מלמד את הנסיכה. ישב אפוא עמה ולימד אותה ממה שידע, והייתה בת המלך שמחה ומרוצה בידיעותיה החדשות. קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב, וחזר לעירו.
חלפו ימים ושוב הגיע לאוזניה של בת המלך שמועה, שאותו זקן יודע מקומו של הר מלא זהב, ולא זאת בלבד, אלא שיודע הוא להיכנס לתוך בטן ההר וליטול זהב כחפצו ולצאת בשלום.שוב ישבה בת המלך רוגזת ובוכיה, ונכנס אביה לחדרה לשאול לסיבת הדבר.
אמרה לו:"אבי, אותו זקן יודע מקומו של הר של זהב, ויודע להיכנס ולצאת בו". שוב רתמה את המרכבה ושלחו שליחים והביאו את הזקן. אמר לו המלך":שמענו כי יודע אתה מקומו של הר של זהב וסוד הכניסה והיציאה. רצוננו שתלמד ידיעה זאת לבת המלך, ושכרך יהיה שליש מן המלוכה ".
הסכים הזקן, ושוב התנה תנאי שלא יהא זר נוכח בחדר. וכשהגיעה שעת חצות הלילה נטל הזקן את בת המלך בידה ויצא עמה בחשכה בדרך אל ההר. וכשהגיעו לחש הזקן לחש ונפתח ההר, ונכנסו פנימה, והראה הזקן לבת המלך את הזהב הרב, והזהיר אותה באזהרה חמורה:" זכרי, כי בעוד מחצית השעה בדיוק חייבת את לצאת מכאן, שאם לא כן ייסגר ההר עלייך".והיו שוהים שם,ומקץ מחצית השעה פנו ויצאו מן ההר, ובשובם אל הארמון קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב וחזר לעירו.
בלילה בא , בשעת חצות, קמה בת המלך ויצאה לבדה אל ההר.וכשלחשה את הלחש שלמדה מפי הזקן, נפתח ההר לפניה ונכנסה פנימה , ונתגלה לעיניה הזהב , אלא שעיניה לא ידעו שובע עד שנשתכח ממנה הזמן, וכשנזכרה כי עליה לצאת , כבר חלפה יותר ממחצית השעה, ונסגר עליה ההר ונלכדה בתוכו.
למחרת נשמע קול קורא בתוך ההר: "הצילוני!הצילוני!" הודיע למלך , והבין המלך כי הקול קול בתו הוא.בא המלך עם חייליו , ועמהם מכושים וטוריות , ועמדו כולם לחפור בהר ולהוציא משם את בת המלך,אלא שהר קשה היה , כולו אבן , ואך לשווא היכו החיילים במכושים ובמעדרים , ואלה נשברו.
נזכר המלך באותו זקן מלומד וציווה מיד לרתום את המרכבה ולשלוח שליחים להביאו . אך כשהגיעו שליחים לביתו של הזקן , נאמר להם כי מת. מיד חזרו שליחים אל המלך והודיעו לו : " הזקן מת " .
התעצב המלך על ביתו ועל תאוותה לדעת הכול , ואמר : " לא די בכך שנטל הזקן ממני שני שלישים מן המלוכה , והינה גם בתי מתה עליי ! "
ימים רבים התאבלו המלך ובני עמו על בת המלך, וזקני העם מספרים כי אחת למאה שנה נשמע קולה הקורא של בת המלך מתוך ההר : " הצילוני ! הצילוני ! "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה